ליביה ביטון ג'קסון

ליביה ביטון ג'קסון נולדה ב-1930 בשמורין, בשם אלווירה פרידמן. עם כיבוש העיר הצ'כוסלובקית בידי הכוחות ההונגריים ב-1938, המשפחה היהודית חשופה לאפליה הולכת וגוברת. לאחר הפלישה הגרמנית להונגריה במארס 1944, נאלצת ביטון ג'קסון לעבור לגטו נאגימגיאר. כעבור זמן קצר נלקח אביה למחנה העבודה קומרון, ואילו ליביה ביטון ג'קסון וכמה מבני משפחתה מובלים לאושוויץ. האס-אס מעביר אותה יחד עם אמה למחנה הריכוז פלאשוב, שם שתיהן נאלצות לעבוד בעבודות פיזיות קשות. בסתיו 1944 שתיהן מועברות דרך אושוויץ למחנה משנה של דכאו – מחנה אוגסבורג-קריגסהאבר, שם הן מועסקות בעבודות כפייה בייצור נשק לחיל האוויר הגרמני. עם התקרבות כוחות בעלות הברית למקום בתחילת אפריל 1945, מעביר האס-אס את האם והבת למה שכונה "מחנה יער" ליד מוהלדורף. בלוויית אחיה שנשלח אף הוא לשם, הם מועלים בלי מזון או מים על משלוח פינוי שמשוחרר בידי הכוחות האמריקניים בסוף אותו חודש בעיירה זסהאופט שעל גדות אגם שטרנברגר. עם שובה לעיר מולדתה, נודע לליביה ביטון ג'קסון על מותו של אביה במחנה הריכוז ברגן-בלזן. בעקבות אחיה, היא עוברת יחד עם אמה ב-1951 לניו יורק. לאחר הדוקטורט בתרבות עברית והיסטוריה יהודית, ליביה ביטון ג'קסון מכהנת כפרופסורית להיסטוריה. ב-1977 היא עולה לישראל. בספרהּ "חייתי אלף שנים" (הכותר בעברית: "חייתי אלף שנים – התבגרתי בשואה") היא מספרת את סיפור הנרדפות שלה בידי הנאצים ופונה בייחוד לבני נוער.