10 המרפאה

המרפאה פעלה כמעין בית-חולים שדה במחנה, והייתה בתחילה ממוקמת בשני צריפים יעודיים, שהיו הצריפים הראשונים מימין לכביש המחנה. צריפים אלה היו מצויידים בציוד מודרני ואיכותי. האס-אס השתמש במרפאה למטרות תעמולה: היא שימשה לראווה מול משלחות אורחים. במרפאה היו בין היתר שני חדרי ניתוח, בית מרקחת, מעבדה, קליניקות שונות וחדר מתים. בפועל זכו האסירים החולים לתנאים קטסטרופליים. רופאי האס-אס עשו מאמצים מעטים מאוד לטפל בהם. בנוסף, היה חוסר תמידי בתרופות ובציוד חבישה. רק החל משנת 1943 הורשו אסירים, שהיו בעצמם רופאים, לטפל בעמיתיהם החולים.

תנאי המחיה של האסירים החריפו במידה ניכרת עם פרוץ המלחמה. בשל תת-תזונה, חוסר היגיינה ותשישות גופנית הידרדרה מאוד בריאותם של האסירים. מסיבה זאת הורחבה המרפאה בהדרגה עד שהתווספו אליה חמישה צריפים. היא כללה לבסוף שבעה ״בלוקים״ שהיו מחוברים על ידי שביל מקורה. בשל התפשטותן המהירה של מחלות זיהומיות, בעיקר לקראת סוף המלחמה, הפך מתחם המרפאה למתחם מוות.

החל משנת1941 ביצעו רופאי האס-אס באסירים ניסויים רפואיים אכזריים. לבקשתו של הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) בוצעו במרפאה ניסויים בהשפעות של היפותרמיה, ניסויים בלחצי גבהים וניסויים עם מי ים. אסירים הוכנסו למיכלים מלאים מים בטמפרטורות נמוכות, אשר סיכנו את חייהם, נחשפו לתנודות לחץ קיצוניות בתא לחץ ונאלצו לשתות מים מלוחים שטופלו בכימיקלים. אסירים אחרים הודבקו במלריה ובפלגמון, כדי לנסות תרופות חדשות. מאות בני אדם מתו בניסויים בלתי אנושיים אלה.