4 בית העלמין של מחנה הריכוז בגבעת לייטנברג

הקרמטוריום במחנה הריכוז דכאו לא הופעל יותר החל מחודש פברואר 1945, עקב מחסור בפחם. בין פברואר לאפריל 1945, הורו אנשי האס-אס לאסירים להוביל את גופות חבריהם אל גבעת לייטנברג הסמוכה ושם הם נאלצו לחפור שמונה קברי אחים עבור מעל ל-4000 האסירים שמתו.

לאחר השחרור הורה הממשל הצבאי האמריקני על חפירת שני קברי אחים נוספים עבור כאלפיים הרוגים. בעלי תפקידים לשעבר במפלגה הנאצית וחקלאים מדכאו נאלצו להעביר על עגלות סוסים את המתים שנמצאו במחנה ללייטנברג ולקבור אותם.

בשנים שלאחר המלחמה לא דאגו השלטונות לקברים אלה, עד שבקיץ 1949 עוררה הזנחתם שערורייה בינלאומית. העיתונות והפוליטיקאים דרשו מממשלת בוואריה להקים אתר קבורה מכובד לקורבנות מחנה הריכוז. ללא קשר למוצאם הדתי של הקורבנות, השינוים שנעשו באתר קבורה זה היו בעלי אופי נוצרי. ב-16 בדצמבר 1949 נחנך בית העלמין ובשנים  1951/52 נחנך אולם הנצחה במקום.

בשנות החמישים ערכו הצרפתים חפירות באתר והעבירו את המתים שזוהו כאזרחים צרפתים למולדתם. שאר המתים נקברו בקברים יחידנים בליייטנברג ואיתם קורבנות מחנות ריכוז אחרים, שהיו קבורים בבתי קברות נטושים בבוואריה העילית. בשנות ה-60 הועברו משם עצמות לקבורה בבלגיה, בהולנד, באיטליה ובנורבגיה. קפלת הזיכרון האיטלקית ״רג'ינה פאצ'יס״ נחנכה בשנת1963. כיום קבורים למעלה מ-7,400 קורבנות המשטר הנאצי בגבעת לייטנברג.