רשת מחנות הלוויין של מחנה הריכוז דכאו

הופעתה של מערכת מחנות משנה לעבודות כפייה

הקמתה של מערכת מחנות לוויין, אשר שימשו לעבודות כפייה, שירתה בשנים הראשונות בעיקר את הרצון להתעלל באסירי מחנה הריכוז דכאו ולהענישם. אסירים יהודים ואסירים שהואשמו בעבירות שונות אולצו לבצע עבודה גופנית קשה בכריית חצץ. החל משנת 1938 השתמשו בכוח העבודה של האסירים בצורה מכוונת יותר לטובת מיזמי בנייה של האס-אס ולטובת חברות מסחריות שהלכו והתרחבו. עם זאת המשיכו אנשי האס-אס להשתמש בעבודה פיזית קשה כאמצעי ענישה והתעללות באסירים.

אסירי מחנות ריכוז כעבדי עבודה

לאחר הכישלון של ״אסטרטגיית מלחמת הבזק״ נגד ברית המועצות, הכין עצמו המשטר הנאצי למלחמה ארוכת שנים. באביב 1942 נפלה ההחלטה להשתמש באסירי מחנות הריכוז בקנה מידה רב כפועלי כפייה בתעשיית החימוש. מפעלי נשק נבנו במחנות הריכוז, אך מעל לכל נשלחו האסירים למחנות חוץ ומחנות ריכוז משניים, אשר נבנו במיוחד בקרבת מפעלי נשק ותחמושת.

תחת סמכותו של מחנה הריכוז דכאו הייתה רשת נרחבת של 140 מחנות לוויין, בעיקר באזור דרום בוואריה. האסירים נאלצו לבצע עבודות כפייה, במיוחד בתחום החימוש האווירי. האס-אס סיפק אסירים למפעלים חשובים כעובדי כפייה וקיבל עבורם תשלום. אנשי האס-אס העבירו את האסירים למחנות העבודה והיו אחראים בעיקר על הפיקוח עליהם, אספקת המזון עבורם והטיפול בהם. העבודה במפעלים הביאה שיפור בתנאי מאסרם ובתנאי מחייתם של אסירים רבים. העבודה בחוץ, בעיקר בעבודות בנייה בתנאים קשים, התאימה לעקרון ה״השמדה באמצעות עבודה״ של הנאצים. מספר גבוה של אסירים מתו כתוצאה מתנאי עבודה בלתי אנושיים, מתת תזונה ומתקיפות פיסיות מצד השומרים. קשה לאמוד את מספר קורבנות עבודות הכפייה בפועל, משום שאסירים רבים לא היו מסוגלים לבצע את עבודות הפרך והוחזרו למחנה הראשי דכאו. משם נשלחו אסירים אלה למחנות השמדה ונרצחו.

מתקני ייצור תת קרקעיים

מחנה הריכוז דכאו הפך לנקודת ״איסוף והפצה״, אשר סיפק באופן קבוע עובדים חדשים בכפייה למחנות העבודה ודאג להחלפתם של האסירים, שהפכו לבלתי כשירים לעבודה.

ייצור הנשק התעכב מאוד בשל הפצצות אוויריות על ידי בעלות הברית בשנת 1944. בשל כך החליט משרד החימוש על הקמת מפעלים תת קרקעיים ממוגנים מהפצצות לייצור תחמושת. עקב ההחלטה נבנו שני מחנות הלוויין הגדולים ביותר של מחנה הריכוז דכאו במילדורף ובלנדסברג-קאופרינג. פרוייקט זה דרש מספר רב של עובדים ולכן, בקיץ 1944 הורה אדולף היטלר על גירוש אסירים יהודים ממחנות הריכוז של אושוויץ, קובנה וורשה, וכן מהונגריה, שנכבשה בחודש מרץ 1944, והעברתם למחנות ריכוז בשטח הרייך. במחנות הלוויין מילדורף ולנדסברג-קאופרינג נאלץ מספר גדול של אסירים יהודים לבנות בונקרים גדולים, אשר נועדו לייצור מטוסי קרב. מעל 30,000 אסירים עבדו תחת תנאי מאסר ועבודה בלתי אנושיים ורצחניים ושליש מהם לא שרד.