מקום היסטורי ואתר הנצחה

מחנה הריכוז דכאו

ב-22 במרץ 1933 הקים המשטר הנאצי מחנה ריכוז בשטחו הנטוש של בית חרושת ממלכתי בווארי לייצור אבקת שריפה ותחמושת בדכאו. מחנה המעצר פעל במשך 12 שנים. במחנה הריכוז דכאו ובמחנות הלוויין היו מעל ל-200,000 אסירים בני יותר מ-40 לאומים שונים. 41,500 אנשים לפחות מתו שם מרעב, ממחלות, מעינויים, מרצח וכתוצאה מכליאתם במחנה הריכוז.

לאחר השחרור

לאחר שחרור האסירים על ידי יחידות צבא ארצות הברית ב-29 באפריל 1945, השתמש הממשל הצבאי האמריקני במחנה האסירים לשעבר כמחנה עקורים. מחודש יולי 1945 שימש המחנה כמתקן כליאה לפושעים נאצים. ממשלת בוואריה הקימה שם בשנת 1948 מחנה פליטים.

אתר ההנצחה של מחנה הריכוז דכאו

הודות ליוזמתם של הניצולים, שהתאחדו יחד והקימו ב-1955 את הוועד הבינלאומי של דכאו, הפך מחנה האסירים לשעבר לאתר המשמש לזיכרון ולהנצחה. בחודש מאי 1965 נפתח רשמית אתר ההנצחה של מחנה הריכוז דכאו עם תערוכה דוקומנטרית ראשונה.

בשנת 1997 החלו להיעשות שינויים באתר ההנצחה של מחנה הריכוז דכאו ובשנת 2003 הוצגה בו תערוכה ראשית חדשה. המוטיב המנחה של התערוכה, אותה ניתן לראות עדיין היום, עוקב אחר  ״נתיב האסירים״. גורלם של הנרדפים מתועד מרגע הגעתם למחנה דרך החיים בו, הסבל והמוות במחנה ועד לשחרור.

ממשלת בוואריה העבירה בשנת 2003 ל״קרן ההנצחה הבווארית החדשה״ את החסות על אתר ההנצחה של מחנה הריכוז דכאו ועל אתר ההנצחה של מחנה הריכוז פלוסנבירג. הקרן הציבה לה למטרה לשמר ולפתח את אתרי ההנצחה כמוקדי למידה וזיכרון בינלאומיים לדורות הבאים. מטרתו של אתר ההנצחה של מחנה הריכוז דכאו הייתה ועודנה הנצחת סבלם ומותם של האסירים ועידוד ההתמודדות עם פשעי הנאצים.